מכתב אישי לסיום פרשת החיילים העצורים - מאביו של אחד מהם

לאחר שחרורם של כל לוחמי נצח יהודה שנעצרו בפרשת תחנת הדלק, פונה אליהם אחד ההורים במכתב אישי המובא כאן, המסכם את הפרשה ומציין לקחים חשובים העולים ממנה.

אחי היקר, לוחם נצח יהודה,

אני אבא לחבר שלך ופונה אליך באופן אישי.

יחד עברנו את התקופה הקשה של הדיונים בבית "הדין" (כביכול), והמעצר. ליבי יצא אליכם כשראיתי את ההשפלה שעברתם, בידי אנשים שלא מתקרבים אפילו למה שאתם עושים למען העם שלנו. אנשים שיושבים בנוח במשרדים ממוזגים – שולחים לכלא לוחמים שמסכנים את עצמם יומם ולילה – כדי שהם שבמשרדים יוכלו לישון בשקט.

אבל צריך לזכור שאנו לא חיים במדינה שמחוייבת לתורה ולהלכה. אם היו הולכים לפי התורה, אתם לא הייתם נעצרים. אין ספק שנעשה לכם עוול. ה' הטוב יכפר בעד.

האמת, שהם בסך הכל כלי בידיו של היצר הרע, לצער יהודים טובים. והם לא מודעים לכך. אלה שכלאו אותכם, אינם הראשונים, הרבה ניסו להזיק לנו: המצרים, האשורים, הבבלים, היוונים, הרומאים, הצלבנים, האינקוויזיציה, הנאצים, הרוסים, הטרור האיסלאמי. מספיק?...

הם לא הצליחו למוטט אותנו, ולא יצליחו אף פעם.

איך אני יודע?

כי ה' הבטיח בתורה.

הנה, חזרנו מהגלות לארץ שלנו, ואנו חיים וקיימים כאן, בניסים גלויים.

אז מי שומר עלינו מכל האוייבים, אם לא הקב"ה?

אמנם: יש אנשים שנשלחו לעולם עם קשיים. כל מצוה אחת שלהם, חשובה כמו הרבה מצוות של מישהו אחר. גם הקושי שעברת עכשיו, זה חלק מהסבל שעוברים יהודים בדורנו. נתגבר גם על זה!

מה שרציתי לומר לך הוא, שאתה יהודי חזק, ואתה יכול לבנות לעצמך חיים טובים. מכאן ולהבא נסתכל על העתיד. נלמד לקח מהעבר, ונהיה אופטימיים לגבי העתיד.

למה אופטימיים? כי אתה בן לעם היחידי היקר של הקב"ה. אתה כבר ביחידת העילית של העולם כולו: העם היהודי. הקדוש ברוך הוא באמת אוהב אותך יותר מכולם. והרי אין יותר חזק וגיבור ממנו. מי ישווה לו?

אז כשאנו בידיו, אנו בידיים טובות.

לכל אחד מאיתנו יש גם אבא למעלה (בנוסף להורים היקרים שלך), אבא חזק מכל דבר אחר בעולם, שרוצה מאוד שנצליח בחיים, שנקים משפחות טובות, נתפרנס בכבוד, ונקיים תורה ומצוות בשמחה.

ועם ישראל הוא היחידי בעולם שיודע, מתוך התורה, אין לחיות חיים בריאים באמת.

אגב, עם כל הגבורה שלנו, יש אצלנו גם רחמים על כל יצור אנוש (לדוגמה: דוד המלך ושר צבאו, שהיו לוחמים גיבורים והענישו קשות את הגויים שיצאו נגדם, עם כל זה היו קוברים את חללי האוייב "מרחמנות ומחמלה", ולדוד המלך קראו "המלך החסיד" משום כך (מלכים א' יא, טו. במפרשים שם).

ב"ה, העם שלנו הולך לכיוון טוב. יותר ויותר צעירים יקרים מתחזקים באמונה. אפילו בפרשה הקשה שעברנו, הרבה דברים טובים התגלו. הרבה אנשים טובים נרתמו לעזור לנו.

היכן שאתה הולך, תדע שה' איתך, ורוצה אותך ושיהיה לך טוב.

חזק ואמץ. בהצלחה.

מוזמן לשמור על קשר.

ידידך,

ניסן לברון

חיילי נצח יהודה בקריאת התורה. צילום: שלמה גלבר

הורי החיילים: "חוסר הצדק במערכת הצדק"

בדיון שהתקיים היום (ב') בבית הדין הצבאי ביפו ללוחמי נצח יהודה שנעצרו בעקבות התקרית בתחנת הדלק, החליטו שניים מהם לחתום על עסקאות טיעון, במסגרתן ישפטו ל-52 ימי מאסר והורדה בדרגה. כיון שהלוחמים שוהים בכלא כבר 42 יום הם צפויים להשתחרר בקרוב. 
ניסן לברון, ממטה הורי הלוחמים, מסר לאחר תום הדיון:
"נתניהו התעורר רק עכשיו למציאות שאזרחים וחיילים רבים סובלים ממנה: חוסר הצדק במערכת הצדק. לא לחינם הסקרים מראים שלשליש מאזרחי המדינה אין אמון במערכת המשפטית. בנינו רצו להוכיח את היותם חפים מפשע, אך לצערנו המערכת בנויה כך, שאם אינך נכנע ו'מודה' גם במה שלא עשית, אתה תספוג עונש חמור בהרבה."
עוד הוסיף ההורה: "חבל שהתביעה הצבאית מבזבזת כל כך הרבה כספי ציבור, כדי להפליל בכל מחיר לוחמים שמסכנים את חייהם יומם ולילה להגן על אזרחי ישראל. העיסוק האובססיבי של הפצ"ר שרון אפק ופקידיו, להכניס לכלא את חיילינו הקרביים פוגע שוב בחוסנו של צה"ל, ובמקרה האומלל הזה גם ברצונם של חרדים להתגייס".

שני חיילי נצח יהודה מול אולם בית הדין. צילום: ניסן לברון

לדיווח באתר חדרי חרדים

הורי החיילים פונים לחברי כנסת: "הצבא בגד בנו. לא נכנע לחוסר צדק"

לכבוד ה"ה ח"כ יעקב מרגי, ח"כ מיכאל מלכיאלי, ח"כ ינון אזולאי

שלום,

בני לוחם בנצח יהודה, והוא בכלא כבר חודש עם שבעה מחבריו.

בגדו בנו!

יש אצל כל ההורים תחושה קשה ביותר. בנינו פשוט מופקרים. נתנו אמון במערכת ותמכנו בתום לב בבנינו שהלכו לסכן עצמם, בלוחמה מול הטרור ביו"ש. וכעת הם נאזקו ונכלאו כפושעים. אנו משפחות חרדיות נורמטיביות שאינן רגילות במאבקים מול המערכת המשפטית המשומנת, הממומנת מכספי המיסים שלנו – ופועלת נגדנו. אמהות ואבות נשחקים בדיונים בבית הדין שעושה הכל כדי להפליל את בנינו בתחילת דרכם בחיים, נאלצים לשלם עשרות אלפי ₪ לעורכי דין, ואין מושיע.

כמובן שחייל שסרח צריך להעמידו במקומו. אך ההתנפלות של מע' המשפט הצבאית על טובי לוחמי צה"ל [וההכשרה של נצח יהודה היא מהגבוהות] – הורסת את מה שנותר מהאמון שלנו בממסד. 

מדוע לא מטפלים כך באלימות שוטרים נגד חרדים ומתנחלים?

מדוע כשחיילים מותקפים - מילולית בלבד, ואנו מסתייגים מכך – בשכונה חרדית, קמה קול זעקה גדולה, וכוחות יס"מ מגיעים במהירות לחלצם, ולא חוסכים את שבטם מהציבור הנוכח, גם אם אינו מעורב. עד זוב דם.

ואילו כאן חיילים שזיהו סכנה מבני מיעוטים, [לא היתה פגיעה פיזית קשה] נשלחים לכלא?!

ואגב, היו בצבא קטטות המוניות בין חיילים [דובדבן, אגוז, לא מנצח יהודה], עם פציעות קשות, והם טופלו משמעתית בלבד. פנינו לרמטכ"ל אביב כוכבי וביקשנו שיטפל do בפרשה הזו בשיפוט משמעתי-פיקודי, אך לא קיבלנו כלל תשובה.

חיילי נצח יהודה מצטיינים באמונה דתית יוקדת+אהבת העם+קרביות, ושילוב זה כנראה לא רצוי מבחינת הממסד הצבאי. נראה שיש מגמה להוציא מהצבא כל גורם דתי או ימני מדי, שמתנגד לשירות המעורב וכו'. בהתאם למגמה הכללית בישראל כיום – נגד הדתה, שבת, מתנחלים, חרדים וכו'.

לא ניכנע לחוסר צדק

התביעה מציעה לרוב הלוחמים שבכלא עסקת טיעון של: 52 ימי מאסר סה"כ, רישום פלילי מופחת, 500 ש"ח פיצוי לבדואי.

קראתי כמאה וחמישים דפים של חומרי החקירה, העדויות והפרוטוקולים, ראיתי את הסרטונים, וניתחתי עובדתית את האישומים אחד לאחד - ואני מעיד שהם מופרכים ומגוחכים.

"איומים", "תקיפה בנסיבות מחמירות", "תקיפה בצוותא", "תקיפה הגורמת לחבלה", "שימוש בלתי חוקי בנשק", "שיבוש הליכי חקירה" - אתה קורא וחושב שמדובר בכנופיית פשע, ולא בחיילי צה"ל שביטחונם של נשים ותינוקות בשומרון הופקד בידיהם.

חלק מההורים כבר נכנעו וחתמו על עסקת טיעון, כי הבנים סובלים כבר חודש (!) בכלא. ראינו את הסבל בעיניים שלהם. אבל אין הצדקה לעונש! הבנים לא עשו משהו שמצדיק עונש כזה כלל.

אנו מודים לכם על עזרתכם עד כה, ומבקשים מכם לפעול עוד כדי שפרשה זו תטופל בצורה הוגנת.

בברכה,

ניסן לברון 05871.06428

מצטרפים ההורים: צ. שוחט, ר. טובול, ג. עוזרי, ואחרים.

לוחמי נצח יהודה. צילום: דובר צה"ל

לדיווח בככר השבת

ממתי דובר צה"ל הפך להיות 'הפסיכולוג' של החיילים?

הורי חיילי נצח יהודה מגיבים על הודעת צה"ל לפיה הלוחמים "לקחו אחריות והודו במיוחס להם"

ממטה ההורים למען חיילי נצח יהודה העצורים נמסר: 
"אנו מוחים על הודעת דובר צה"ל היום (ההודעה להלן), לדבריה: 'חלק מהלוחמים בחרו לקחת אחריות, הודו במיוחס להם במסגרת הסדרי טיעון, והורשעו בדין'. ההודעה הזו מעוותת את המציאות, ופוגעת בשמם של לוחמי צה"ל".

ההורים מסבירים: 
"בנינו לא 'בחרו' ולא 'הודו'. הם נאנסו להסכים בלית ברירה לעסקת הטיעון, כיון שהם נמצאים בכלא כבר שלושים ואחד יום ברציפות (!), תחת לחץ פסיכולוגי, מטולטלים ממקום למקום, מאויימים על ידי בני מיעוטים, ובחברה המנוגדת לאורח חייהם הדתי.

הם הואשמו בחמש עבירות חמורות, על סמך ראיות מפוקפקות. רובם ככולם רצו להוכיח בבית המשפט את היותם חפים מפשע, אך הוסבר להם כי המערכת בנויה כך, שאם לא נכנעים ו'מודים', הם צפויים להרשעה גורפת בכל ההאשמות ולענישה מחמירה. תמורת 'הודאה' בעסקת טיעון הם 'יורשעו' רק בעבירות מעטות. ואין שום אופציה אחרת.

כלומר, שמו את הבנים הללו בסד אכזרי, שאין להם יכולת חוקית לצאת ממנו, בלי לשאת עונשים חמורים, שיזיקו להם רבות בהמשך חייהם".

ההורים הביעו תמיהה על סגנונה של הודעת הדובר: 
"ממתי דובר צה"ל הפך להיות 'הפסיכולוג' של החיילים, ומצהיר 'בחרו לקחת אחריות'?

וכי מישהו מדובר צה"ל שאל את החיילים מה הם חושבים?

לדובר צה"ל יש מנדט למסור עובדות בלבד, ולא לעסוק בהצהרות אישיות בדויות כביכול בשם לוחמים שננטשו על ידי הצבא".

לעניין ערכי צה״ל אותם ציין הדובר, אומרים ההורים: "התנהלות התביעה הצבאית בפרשה זו משקפת דווקא התרחקות מערכי צה"ל, כפי שכבר הסברנו, בצער רב, במכתבנו לשר הביטחון מר נפתלי בנט (מט"ז חשוון תש"פ)".

(לפרטים: מטה ההורים, ניסן לברון, 05871.06428)

הודעת דובר צה״ל אליה מתייחסת תגובת ההורים:

[הוקראה בתוכניתם של מנדי גרוזמן ואלי ביתאן בכאן מורשת, בוקר 21.11]
ביום 17 באוקטובר 2019, נטלו חיילים חלק באירוע אלים, במהלכו הכו אזרחים, כאשר חלקם אף כיוונו את נשקם האישי שהיה דרוך וטעון לעבר האזרחים.

כנגד שמונה מהחיילים שלקחו חלק פעיל באירוע האלימות הוגשו כתבי אישום בהתאם למעורבותם.

חלק מהחיילים, וביניהם גם מפקד הכיתה, בחרו לקחת אחריות, הודו במיוחס להם במסגרת הסדרי טיעון והורשעו בדין. לגבי מספר חיילים נוספים עדיין מתנהלים הליכי הדברות בין הצדדים.

חטיבת כפיר וגדוד נצח יהודה בפרט מגנים כל מקרה אלימות ומטפלים בצורה פרטנית בכל מקרה לגופו.

האירועים הנאמרים בכתבה אינם מייצגים את אופי הגדוד והחטיבה.

ערכי צה״ל מובילים את החטיבה בכל עשייתה ובאים לידי ביטוי בכלל פעילותה. 

לדיווח באתר הידברות

שער תאי המעצר ביפו בהם נכלאו לוחמי נצח יהודה

מייבשים את הנח"ל

מישהו בצה"ל רוצה להתנכל לנח"ל החרדי

חייל בנצח יהודה. קרדיט צילום: GFDL נצח יהודה

"יש גורמים בצבא שרוצים לחסל את הנח"ל החרדי". אל הקביעה החריפה הזאת הגיעו הורי חיילי גדוד הנח"ל החרדי 'נצח יהודה', שעומדים בימים אלה למשפט בגין קטטה עם בדואים בתחנת דלק בדרום. ההורים נמצאים בשיאו של מסע משפטי ארוך וסיזיפי, ולדבריהם גם רצוף עוולות מתחילתו ועד סופו.

השבוע נחתמה עסקת טיעון עם מפקד הכיתה של החיילים, שבמסגרתה הוא יורד לדרגת טוראי וירצה 60 ימי מאסר (מתוכם נותרו לו שלושה שבועות) ועבודות שירות. החתימה על העסקה, מדגישים סנגוריו, הייתה אילוץ בשל חתונתו הקרובה, אשר לקראתה רצה המ"כ לצאת לחופשי. בכוונתו לעזוב את השירות בצה"ל עם תום ריצוי תקופת המאסר.

חיילים אחרים נמצאים עדיין בהליך גישור. בעוד התביעה מבקשת להגיע לעסקאות טיעון מחמירות גם איתם, חלק מההורים מתנגדים לכך ומעדיפים כי בניהם יישפטו וחפותם תוכח. ניסן לברון, אביו של אחד החיילים ואיש מטה המאבק שהקימו ההורים, מסביר כי הם אינם מתנגדים לבירור הפרשה, אולם נראה כי הפרקליטות הצבאית עושה עוול במאמציה להפליל את החיילים "על מקרה פעוט כזה", כלשונו.

החיילים, צעירים חרדים שלמרות הלחצים החברתיים החליטו להתגייס כדי לתרום לביטחון המדינה, מגלים כי דווקא להם המערכת הפנתה עורף, "הם יוצאים קירחים מכאן ומכאן". התחושה בקרב ההורים קשה: "רוצים לחסל את הנח"ל החרדי כדי לגייס חרדים למסגרות החילוניות הקיימות בצבא ולהטמיעם סופית", טוען לברון, ומזכיר גם את הסבב המשפטי הקודם מול חיילי הגדוד שנשפטו בחומרה על הכאת מחבל שנלכד לאחר שרצח את חבריהם בגבעת אסף, "הם מנצלים את הבנים שלנו לכך. המסקנה שלנו היא שלא רוצים את החרדים בצבא כחרדים, אלא כמוטמעים".

ההשלכה המעשית מבחינת חלק מההורים היא שהבנים לא יחזרו למסגרת הצבאית עם תום המשפט וריצוי העונשים. "נתנו אמון במערכת ותמכנו בבנינו שהלכו לסכן את עצמם בלוחמה מסוכנת מול הטרור ביו"ש. כעת הם נאזקים ונכלאים כפושעים. אנו משפחות חרדיות נורמטיביות שאינן רגילות במאבקים מול מערכת המשפט, וכעת אימהות ואבות נשחקים בדיונים ארוכים מול בית הדין, שעושה רבות כדי להפליל את בנינו". לברון מבהיר כי התנפלותה של המערכת על הלוחמים "הורסת את מה שנותר מהאמון שלנו בממסד. איני יודע איך לרפא את הנזק שגרמה המערכת המשפטית הצבאית למוטיבציה של החיילים להשקיע להבא".

גם במישור ההתנהלות המשפטית, ההורים זועמים על התעלמותה של המערכת מכללי משחק יסודיים, כמו בדיקת העובדות. במקרה הנוכחי, מערכת המשפט הצבאית לא טרחה לדאוג לכך שגם הבדואים שהיו מעורבים בתגרה יואשמו או ייחקרו. הנחקרים והנשפטים הם רק החיילים, על בסיס עדותם החד-צדדית של הבדואים. "החיילים התלוננו שהבדואים תקפו אותם, אבל אף אחד לא בדק זאת", אומר לברון, ומספר: "בדיון בבית הדין הצבאי, שבו נכחתי, שאל הסנגור את התובע: בדואי מתלונן ואתם עוצרים 14 חיילים. מישהו בדק אם הבדואי דובר אמת? האם מישהו טרח לבדוק עובדה פשוטה זו? תשובת התביעה הייתה: אין סיבה לחקור את הבדואים. הסנגור חקר: האם נבדק העבר הפלילי של הבדואים? התובע התחמק: בדקנו חלקית. הסנגור תקף בחזרה: איני מכיר חיה כזו, 'בדקנו חלקית'. אם בודקים, אז בודקים כנדרש ומקבלים תשובה מלאה - אם יש או אין עבר פלילי".

לברון מתקשה לקבל את המציאות, לפיה בשל טענות של כמה צעירים בדואים שגרסתם אף לא נבדקה כראוי, נכלאים ונאזקים 14 לוחמים. לתחושתו, היד שמושכת בחוטים מכוונת הרחק מעשיית צדק: "חיילי 'נצח יהודה' מצטיינים באמונה דתית יוקדת, לאומיות ימנית וקרביות. השילוב הזה לא רצוי מבחינת הממסד הצבאי, שמגמתו להוציא מהצבא כל גורם ימני או דתי מדי, בהתאם להלך הרוח ששורר היום גם בשאר החברה בישראל". [ראה לדוגמה את דבריו של יאיר גולן כאן]

כתבתה של חגית רוזנבאום, עיתון בשבע

צפו: אבי הלוחם בתחנת הדלק ליד רהט - "הצלתי את חייה של ילדה בדואית, וכעת בני בכלא בגלל בדואים..."

שמי ניסן, אביו של אחד מלוחמי נצח יהודה הכלואים כבר חודש (!) בגלל תקרית עם בדואים. אשתי ואני נסענו לתחנת הדלק בה ארעה התקרית, והסרטנו את הזווית שלנו אודות הפרשה. חששנו להתנכלות מצד בני מיעוטים שהסתובבו במקום. הכל נעשה במהירות ובחשאי, ומיהרנו להסתלק משם לפני שיזהו אותנו ויגשו אלינו... התוצאה לפניכם. (מותר להעתיק לסיקור הוגן).

לצפייה ברצף אחד בכל סדרת סרטוני הוידאו שלמטה (3.55 דקות):

1. הילדה הבדואית (79 שניות)

אנו מול תחנת הדלק ליד רהט, בה ארעה התקרית בין לוחמי נצח יהודה וקבוצת בדואים. הלוחמים עצורים בכלא ארבע מזה שלושה שבועות.

המפגש הראשון שלי עם בדואים היה ב-1979. הייתי חובש קרבי בבסיס צאלים בנגב, וטיפלתי בילדה בדואית, שנפצעה קשה מהתפוצצות נפל. פיניתי אותה במסוק בעיצומו של יום השבת.

כיום, בני החייל יושב בכלא בגלל תלונה מצד בדואים, ושם מאיימים על חייו.

התקרית בתחנה

בני וחבריו הלוחמים שבו מאוחר בלילה מניחום אבלים. הם עצרו כאן, לא להתעמת עם אף אחד, אלא כדי להתרענן לפני הנסיעה הארוכה. בסרטוני מצלמות האבטחה רואים אותם עם חטיפים שקנו במזנון התחנה.

הלוחמים עם חטיפים שקנו במזנון התחנה

הלוחמים טוענים כי בדואים איימו עליהם בדקירה וניסו לחטוף את נשקם. בעדות שמסר אחד החיילים לשופט, הוא אומר: "כל מה שפעלנו, זה מה שלמדנו ממפקדינו, כדי להגן על חיינו. רצו לתקוף אותנו, ואנו הפעלנו את שיקול דעתנו בניטרול האיום".

2. אינתיפאדה דרומית (הוסרט ברהט. 42 שניות)

האם החשש של החיילים מפני אלימות הבדואים היה מוצדק?

חלק מהחברה הבדואית ידוע כבעייתי מבחינת שמירת החוק. יש אצלם הרבה פשיעה, נשק בלתי חוקי, גניבות של אמצעי לחימה ונשק מצה"ל, סחטנות ופרוטקשן. סרן בצה"ל המוכר לי אישית כמהימן כותב: "כל פעם שאני מגיע לדרום לאימון, אומרים לנו שיש כאן גניבות של בדואים ושאסור להתעמת איתם. מה הפתרון? תשמור על הציוד שלך. הבדואים גונבים בלי סוף ציוד מחיילי מילואים, כולל נשק. הצבא והמשטרה לא עושים כלום, והפרקליטות שותקת".

אני מצטט מהתקשורת הישראלית: ניצב בדימוס אורי בר לב, שכיהן כראש המחוז הדרומי במשטרת ישראל, כותב במעריב על "עלייה באלימות ובפשיעה החמורה בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב". אחרים כותבים כי הפשיעה הבדואית גורמת למדינת ישראל נזק של כשבעה מיליארד שקל בשנה, והמספר הזה צפוי לעלות בהרבה בשנים הקרובות. שמעון איפרגן כותב במגזין מאקו: "אנשי הפשע הבדואים צוברים ניסיון, תעוזה, מודיעין ותחמושת, אין להם פחד ואף אחד לא מעז להתעסק איתם. מרבית האוכלוסייה הבדואית שומרת חוק, אבל גרעין קשה של אלפי עבריינים מסב נזק כבד ונחשב מסוכן ביותר. האינתיפאדה הבאה עשויה להפתיע דווקא מדרום".

תושבי הדרום מעידים כי יש תחנות דלק אליהן יהודים מעדיפים לא להיכנס בלילה, מפחד לאלימות.
הנה מכתבם של שלושה תושבים, המתארים את חששם ופחדם להיכנס לתחנות הללו. שמותיהם וחתימותיהם כוסו מחשש לשלומם. המכתב במלואו הוגש לשופט הצבאי:

מכתבם של תושבי הדרום בדבר החשש מאלימות  

3.  תגובה מידתית (הוסרט בתחנת הדלק דבירה. 38 שניות)

כשתמונת מצב מסוכנת כזו ברקע, האם ניתן להבין את הרגישות של חיילי צה"ל מול קבוצת הבדואים?

האם היה אסור ללוחמי צה"ל להתייחס ברצינות לאיום מצד הבדואים?

חיילים שומעים זעקות לעזרה של חברם, ורואים שהוא מול חבורת בדואים, אשר אולי מנסים לתקוף או לחטוף נשק, האם התגובה המתבקשת היא לא לבוא לעזרת חברם שהותקף, ולהישאר ברכב?

אלה לוחמים שצה"ל השקיע הרבה מאוד באימוניהם, וסומך עליהם מספיק, לשלוח אותם לתוך כפרים ערביים עויינים, לעצור חוליות מחבלים, בפעילויות מסוכנות שחלקן עם כוחות שב"כ.

שניים מאותם חיילים מאורסים, והחתונות אמורות להתקיים בעוד כחודשיים. אנשים כאלה, שמתכוננים בשמחה לחתונתם, לא סביר שיסתבכו בקטטות.

מהנסיעה הזו, החיילים חזרו ישירות לעמדות השמירה והסיורים הבטחוניים, ולא הספיקו להגיש תלונה נגד הבדואים, עד שהגיעו אליהם חוקרי מצ"ח, אזקו אותם והובילו אותם לחדרי החקירות.

4. איפה ואיפה מצד התביעה הצבאית (הוסרט בתחנת הדלק דבירה. 42 שניות)

ומה לגבי הבדואים שהתלוננו? הרי החיילים טוענים שהבדואים התקיפו אותם. מישהו בדק זאת ברצינות?

מתברר שלא.

עד כה לא מצא לנכון אף אחד במערכת המשפט הצבאית, לעצור או לחקור תחת אזהרה את הבדואים המעורבים בפרשה, ולברר אם הם דוברי אמת. 
בדיון בבית הדין הצבאי, בו נכחתי, שאל הסנגור את התובע: "בדואי מתלונן, ואתם עוצרים 14 חיילים. מישהו בדק אם הבדואי דובר אמת? האם  מישהו טרח לבדוק עובדה פשוטה זו?"

תשובת התביעה: "אין סיבה לחקור את הבדואים".

הסנגור: "האם נבדק העבר הפלילי של הבדואים?"

התובע: "בדקנו חלקית".

הסנגור: "איני מכיר חיה כזו, 'בדקנו חלקית'. אם בודקים, אז בודקים כנדרש ומקבלים תשובה מלאה - אם יש או אין עבר פלילי".

איך יתכן שבגלל מספר צעירים בדואים, שגרסתם לא נבדקה כראוי, יעצרו ויכלאו באזיקים 14 הלוחמים הללו?

5. זכות המצווה (33 שניות)

נכון להיום, הבדואים מתהלכים חופשיים, ואילו חיילי צה"ל שמנעו בגופם טרור יומם ולילה, וקמו להתמודד עם איום בסביבה מוכת-פשע, נכבלו באזיקים, נחקרו, נכלאו, וחשופים לאיומים על חייהם מצד בדואים הישנים לידם בכלא.
גם פניות של עשרות אנשים, לרמטכ"ל אביב כוכבי, להפעיל סמכותו כמפקד הצבא ולתת לפרשה טיפול הוגן, לא נענו.

לא נותר לי אלא להתפלל ולקוות, שהמצווה שעשיתי בהצלת חייה של אותה ילדה בדואית, תעמוד כעת לבני ולחבריו החיילים, לצאת מהפרשה הזו בשלום.

כתיבה: ניסן לברון. צילום: רבקה לברון

הורי החיילים פונים לשר הבטחון נפתלי בנט

לוחמי נצח יהודה לפני יציאה למשימה בטחונית (למצולמים אין קשר לכתבה)

במכתב שמשגרים ההורים, הם דורשים משר הבטחון נפתלי בנט את התערבותו בשתי סוגיות עקרוניות החשובות לבטחון ישראל. ההורים קובלים על כשלים ערכיים בחקירת מצ"ח:

ב"ה, ט"ז חשוון תש"ף

לכבוד

מר נפתלי בנט, שר הביטחון

שלום רב,

ברצוננו לברך אותך על כניסתך לתפקיד שר הביטחון, ולאחל לך, ולכל עם ישראל, הצלחה בתפקידך החשוב.

אנו הורים לחיילים במחלקה מ"נצח יהודה" ששמונה מהם עצורים 23 יום. הם מואשמים בתקיפה בצוותא ובשימוש בנשק באופן בלתי חוקי, מול אזרחים בדואים בתחנת דלק דבירה.

לפני כשבועיים פנינו לרמטכ"ל במכתב המצ"ב, ולצערנו עדיין לא נענינו. כשר הביטחון אנו רוצים לשתף אותך בשתי סוגיות עקרוניות המשפיעות לדעתנו על כל רוח הלחימה של צה"ל, במסגרת התייחסות הצבא לילדינו. אנו סבורים שחובתך כשר ביטחון להתייחס לסוגיות אלו, ולדרוש מהרמטכ"ל אמירה ברורה לגביהן.

בריחה או חתירה למגע?

בחקירה, שואל חוקר במצ"ח את אחד מילדינו, ואנו מצטטים: "אם אזרח אומר לך בוא אני אדקור אותך בלב, למה אתה הולך לקראתו? למה אתה לא בורח ממנו?"

לדעתנו מדובר בשאלה המעידה על תפיסת עולם המנוגדת לרוח הלחימה של צה"ל. אפשר לדבר גבוהה על חתירה למגע ועל אחריות, אבל אם בסופו של דבר השורה התחתונה בחדר החקירות היא "למה לא ברחת?", אז מי שקובע לאן נושבת הרוח הוא לא הרמטכ"ל - אלא הפצ"ר באמצעות חוקריו.

ערבות הדדית או תקיפה בצוותא?

אין חולק כי החיילים ירדו מהמיניבוס, קנו מזון בתחנה, וחזרו לרכב בתום ההפסקה שהייתה להם בלי שפגעו באיש. רק לאחר שפרצה תגרה בין 3 חיילים שהיו האחרונים לעלות לרכב לבין הבדואים, ירדו שאר החיילים מהמיניבוס כדי להגן על חבריהם. על עצם הירידה והנוכחות במקום, מואשמים חלק מהחיילים באשמת "תקיפה בצוותא", אף שהם לא הרימו יד על איש.

אנו סבורים כי חיילים אלו נהגו בהתאם לערכי צה"ל, ובמסגרת הערבות הדדית נחלצו לעזרת חבריהם. נוכחותם למעשה מנעה התפרצות אלימה יותר של הבדואים.

האשמת שווא זו, היא פגיעה חמורה בערך החברות והערבות הדדית. היא למעשה משדרת לכל חייל ומפקד, שכאשר יש אירוע עליו להקטין ראש, ולא להתערב ולסייע לחבריו מחשש שיואשם. האם גם בעניין זה, מי שקובע בסופו של דבר כיצד ינהגו החיילים והמפקדים הוא הפצ"ר, ולא הרמטכ"ל?

לא יעלה על הדעת, שכל פעם שחיילים נקראים לעזור לחבריהם המותקפים, הם יחששו לעשות זאת מחשש שיואשמו ב"תקיפה בצוותא"!

איננו מצפים שתכנס לפרטי החקירה, ותברר מדוע רק החיילים נעצרו ונחקרו באזהרה, ואילו הבדואים גם לאחר שהוכח ששיקרו לפחות בחלק מעדותם, לא נחקרו תחת אזהרה(!). יש לנו עוד סימני שאלה רבים, אך אותם נברר בבית הדין.

כהורים שמסרו את בניהם לידי מפקדי צה"ל, ושילדיהם לקחו על עצמם להגן על מדינת ישראל גם במחיר חייהם חס וחלילה, אנו מצפים לדעת שערכים בסיסים אלו אינם סיסמה נבובה, אלא אמת שבאה לידי ביטוי גם במציאות בשטח, בחדרי החקירות של מצ"ח.

אנו יודעים שהמערכת הצבאית עסוקה בימים אלו, אך בלי ערכים של חתירה למגע ונכונות לקחת אחריות מתוך חברות וערבות הדדית, צה"ל מאבד את חוסנו המוסרי ואת רוח הלחימה שלו - וזו סכנה קיומית.

מצפים לתשובתך ולתשובת הרמטכ"ל,  

בברכה,

גבריאל וניצה עוזרי

דורון ואורית אשוואל

מיכאל ומלכי פואה

מיה אטיאס

ניסן ורבקה לברון

צדוק צבי שוחט

רן ולימור טובול

לטענת אחד מהורי החיילים: "הפרקליטות הערימה קשיים בכל הכתב אישום. הדברים מוגזמים, מופרכים מהמציאות. וזאת על מנת שהחיילים יתפשרו גם על דברים שלא עשו. הפרקליטות פשוט יצאה מפרופרוציות. "תקיפה בנסיבות מחמירות" שהפרקליטות מנסה להאשים, אין מושג כזה כאשר ישנה אולי שריטה למישהו שמניין לנו לדעת איך זה ארע. אני מדגיש: מדובר בכתב אישום לא מהמציאות, בשום מדינה בעולם אין דברים כאלה, זה אף גובל בליצנות" ההורה מדגיש כי הלוחמים לא מוכנים להתפשר על כך שירשם על שמם רישום פלילי בשום אופן. למכתב צורף המכתב ששוגר לרמטכ"ל לפני מספר שבועות.
לכתבה בערוץ 7

החיילים במכתב למפקד הכלא: "איימו לפגוע בנו"

באדיבות הכתב בועז אפרת
חיילי נצח יהודה העצורים בחשד לתקיפת בדואים בדרום טוענים שהתלוננו בפני סוהרי הכלא כי הם חווים איומים מצד אסירים בדואים בפלוגתם - אולם לדבריהם, הסוהרים סירבו להעביר את דבריהם למפקד הכלא. את תלונותיהם ריכזו החיילים במכתב אותו כתבו בין כותלי הכלא, שהגיע לידי וואלה! NEWS.

"כבר מהיום הראשון הרגשנו את המבטים העוינים מבני מיעוטים כשנודע להם שאנחנו מנצח יהודה והסיפור המדובר", נכתב. "זה לא נעצר רק במבטים, כשלאחר זמן מה התחילו להגיע האיומים - פיזית ומילולית - יעידו כל חבריי".

אבי אחד החיילים מפגין מול שער  הכלא

כותב המכתב, אשר שמו אסור בפרסום כמו שאר שמות המעורבים, תיאר כי שניים מהלוחמים הוכנסו בכוח לתא בפלוגה ב', הותקפו מילולית וספגו איומים כי יידקרו בשנתם. עוד נטען כי העצורים האחרים אמרו כי הם מכירים את הלוחמים, "וייסגרו איתם חשבון".

"אנו מרגישים בסכנת חיים תמידית, ובלילות ישנים לפרקי זמן קצרים", המשיך. "בסך הכל אנחנו שמונה לוחמים אשר נשבענו להגן על המדינה בחיינו ובגופנו בשביל שיוכלו אזרחים לחיות בשקט. תחושת ההפקרות מסכנת החיים שאנו חשים לא מגיעה לנו ומעיקה עלינו מאוד. בסך הכל מילאנו אחר פקודות ופעלנו בדרכים שלימדו אותנו מפקדינו".

לכתבה באתר וואלה

הצעה דחופה בכנסת: "חיילי נצח יהודה - חריצת דין, מעצר משפיל ורב כשלים, בעוד הבדואים עמם התעמתו זוכים ליחס סלחני וחומל"

ח"כ יעקב מרגי מש"ס העלה ב 13.11.19 הצעה דחופה לסדר-היום בכנסת: "חיילי נצח יהודה - חריצת דין, מעצר משפיל ורב כשלים, בעוד הבדואים עמם התעמתו זוכים ליחס סלחני וחומל" " "והצורך לבדוק את התנהלותה של מצ"ח". בפנייתו כותב ח"כ מרגי כי "משיחות עם הורי חיילים קיבלתי תמונה עגומה מאוד המעידה לכאורה על יחס מופלה לרעה של החיילים - שנעצרו בברוטליות, לעיתים תוך הפקרת עמדות שמירה למחצה ולשליש, ובתנאים קשים - לעומת הבדואים שאפילו לא נחקרו. המשטרה הצבאית לקחה כמובן מאליו שהבדואים הם הצודקים בעוד החיילים חשו סכנת חיים. עכ"פ כדי להביע מחאה ולדרוש בדיקה חיצונית של ההתנהלות מצד מצ"ח אבקש להעלות נושא זה בדחיפות".

ח"כ יעקב מרגי 

מכתבו של ח"כ מרגי ליו"ר הכנסת

מודעות בגנות הנח"ל החרדי פורסמו בירושלים ובבני ברק

בתוך החברה החרדית נשמעו הדים מפרשת לוחמי נצח יהודה, העצורים בגלל התקרית עם בדואים בתחנת הדלק בדרום. 
בירושלים ובני ברק פורסמו מודעות רחוב, המתארות את סבלם של החיילים, אשר כביכול "הושלכו לכלא הצבאי, בימי תשרי הקדושים, שעה שבית ישראל שואבים בשמחה את קדושת המועדים. בחורים אלו נזרקו לכלא בחרפה גדולה, בביזיון גדול, לעיני רבים, עם אזיקים על ידיהם, בתנאים קשים ברוחניות וגשמיות שאין כאן מקום להאריך." המודעה, החתומה על ידי אלמונים בשם "המעוררים", מסתיימת בקריאה: "אב יקר, זכור, גם בן שלא לומד בישיבה, אין מקומו עמהם. הזהירהו לבל ירד עמהם לבאר שחת!".

(צילומים: באדיבות המצלם)

צפו: האבא החרדי מפגין מול הכלא הצבאי: "בנינו בסכנת חיים"

פנייה למפקד הכלא:

לוחמי נצח יהודה, מאז מעצרם התלוננו על איומים לפגיעה פיזית ואף רצח, מצד בדואים העצורים עימם. חלק מהם אכן חוו פגיעה פיזית קלה. מדובר בלוחמים, שאינם נוהגים להתלונן על כל דבר.

העניין הועלה על ידי הסנגורים והמתלוננים בדיון ב-28.10 בפני השופט רס"ן בלילטי ותועד בפרוטוקולים של אותו דיון. בית הדין הורה שיש לדאוג לשלומם "ללא דיחוי".
להלן קטעים רלוונטיים מפרוטוקול בית הדין:

קטעים מפרוטוקול בית הדין הצבאי

לאחר מכן העצורים מסרו שכינסו אותם לאוהל או תא אחד, ללא קרבה לבדואים, והם מרגישים מוגנים.

אולם אתמול (חמישי) בערב התלוננו העצורים כי שוב הפרידו אותם לקבוצות של שניים-שלושה לבדם, במגורים נפרדים, וכל קבוצה שוהה בקרבת בני מיעוטים עויינים המשמיעים איומים חמורים כנ"ל.

מוסר אחד ההורים, ניסן לברון:

"בני אינו אדם שנוהג להתלונן. אבל הוא התקשר הערב מכלא 4 והודיע . כל קבוצה נשלחה לאוהל אחר בו יש בדואים ובני-מיעוטים אחרים, שאיימו עליהם בעבר ובהווה בפגיעה פיזית. הרימו עליהם ידיים. איימו שיתקעו להם סכין בלב בזמן שהם ישנים. בני אומר שאפילו הסוהרים הזוטרים שם אמרו להם שיש חשש לשלומם".

האב מדגיש: "האיומים על בנינו מצד בני מיעוטים דווחו בפירוש לשופט בבית הדין הצבאי ב-28.10  המעידים על חומרת העניין. אולם כעת ללא סיבה וללא הסבר פיצלו אותם לקבוצות של שניים או שלושה, בין המוני אסירים כולל בדואים".

למיטב ידיעתנו אף גורם לא התלונן או מסר על סיבה קונקרטית המצריכה הפרדה כנ"ל, לכאורה בניגוד להוראת בית הדין. העצורים נשמעים להוראות סגל הכלא.

הורי העצורים הנסערים מחשש לשלום בניהם פנו להנהלת הכלא טלפונית, ככל שהיה בידם, ומשלא נענו פנו לחברי כנסת ולתקשורת. ההורים מוסרים כי נתבקשו "להנמיך להבות" כלשון הפניה, אך הם מסרבים לעשות זאת ללא שיבואר ויובטח להם מה יעשה עבור הבנים ולמה הם יכולים לצפות.

אנו מבקשים שכל שמונת הלוחמים יוחזרו להיות ביחד כפי שהיה בתחילת השבוע.

לצפייה באתר החדשות ככר השבת
לקריאה בערוץ שבע

המ"כ בחקירתו: "איימו לדקור אותי בלב"

בחדשות הובאו התמלילים מחקירתו של מפקד הכיתה, בהם הוא מספר כי חשש לחייו במהלך העימות עם צעירים בדואים וטען שאיימו לדקור אותו.

חוקר: מדוע תקפת אותם?
המ"כ: חששתי לחיים שלי, חששתי לחיים של החיילים, ובגלל שקרו מקרים שהערבים פגעו בחיילים ובאזרחים יש לי עילה לעשות את זה.
חוקר: ספר לי את השתלשלות האירועים.
המ"כ: הלכתי לקרוא לחיילים שנשארו בחוץ שיעלו למיניבוס... אני ועוד חייל התקדמנו לכיוון האוטובוס... *** אמר להם להשאיר פה נקי. חזרתי על דבריו ***, הם התחילו לצעוק ולקלל... לא התייחסתי, אפילו לא הסתובבתי אליהם. אחד הבדואים קם ואמר לי "בוא אני אדקור אותך בלב", והבחנתי בזה שהוא שולח ידיים למקומות שלא צריך... חשוב לציין שהבדואים היו תחת השפעת סם ואלכוהול... צמצמתי את עצמי אל הערבי במטרה לנטרל אותו ונטרלתי אותו באותו רגע... במהלך הנטרול הראשון שביצעתי, הערבי ניסה לחטוף את הנשק שלי ונגע ברצועה.
המ"כ: הערבי שאיים על חיי כי ידקור אותי בסכין אמר זאת שוב: "חייל למה אתה בורח, בוא אני אדקור אותך בלב. אני שוב יצאתי אליהם... התקרבתי אליו, הוא התקרב אלי וניסה להיצמד. זה לא דבר רגיל שבן אדם יתקרב אליך יותר מדי ובגלל זה ובגלל האיומים הרגשתי סכנת חיים. במהלך כל האירוע אני עם מחסנית בהכנס וכדור בקנה, וניסיתי להרחיק אותו עם הידיים, הוא שלח לי מכה. אני הגנתי על עצמי.
חוקר: האם אתה מבין כי כנראה כל מי שראית בסרטון ביצע שימוש בלתי חוקי בנשק?
המ"כ: אני לא קובע. לפי מה שלימדו אותנו כל סימן מחשיד לדרוך את הנשק. אם יש טענות שיבואו למ"פ ולמג"ד. עכשיו כשאני רואה את הסרטון מתחילים לעלות לי יותר פרטים, וכמו שאמרתי מקודם הוא התקרב אלי יותר מדי וזה היה מוזר לי, ובגלל כל האיומים והשתלשלות האירועים הרחקתי אותו ממני בעזרת הידיים. לשאלתך, כן, בסרטון רואים שהבאתי לו כאפה לאזור הפנים, הוא תקף אותי בחזרה ולכן הבאתי לו מכה עם הנשק... עם הקנה וזהו.
חוקר: האם הנשק היה דרוך במצב הזה?
המ"כ: כן.
חוקר: איך ידעת שהם היו בהשפעת סמים ואלכוהול?
המ"כ: ראיתי אותם מעשנים ג'וינט, לא יודע אם היו שותים אלכוהול, אני משער. חוקר: איך אתה מבדיל בין ג'וינט לסיגריה? המ"כ: לפי הריח.

חוקר: אם האזרח אומר לך "בוא אני אדקור אותך בלב" למה אתה הולך לקראתו? למה אתה לא בורח ממנו?
המ"כ: קודם כל חיילי היו קרובים אלי. דבר שני אני הייתי בחוץ, לכן אם היה דופק ריצה הוא עדיין יכול להספיק ולדקור אותי. זה מה שמצופה ממני כלוחם ומפקד בצה"ל? היו אזרחים בתחנה, אם לא הייתי עושה זאת והיה קורה משהו חס ושלום היו באים אלי בטענות.

לכתבה בערוץ 7

למה לא נעצרו מהבדואים בפרשת נצח יהודה?

לחיילי נצח יהודה העצורים בפרשת התגרה עם הבדואים טענות לפיהן איומי הבדואים הם שהובילו לתגרה. בצה"ל לא מצאו לנכון לעצור איש מהם.

בדיקה שערכנו בצה"ל העלתה כי למרות שמדובר בטענות הדדיות של שני הצדדים המעורבים בפרשה, רק הלוחמים נעצרו, נחקרו והם מועמדים לדין.

הצעירים הבדואים עודם חופשיים על אף שלטענת הלוחמים אלה לא הסתפקו בקללות ובהתגרויות כלפי החיילים, אלא אף איימו על מפקד הכיתה של הלוחמים, בין השאר מילים 'בוא חייל, אני אדקור אותך'.

מאחר ומדובר בטענות הדדיות של הלוחמים כלפי הצעירים הבדואים מול טענות הבדואים כלפי החיילים, ומאחר וקיים חשש לתיאום גרסאות בקרב הצעירים הבדואים שכלפיהם טוענים הלוחמים, סברנו כי נכון היה לעצור אותם לחקירה בה יתבררו טענות הלוחמים, טענות שהן חלק מגרת ההגנה שלהם, ואולם כאמור הסתבר כי איש מהבדואים לא נעצר.

לכתבה בערוץ שבע

החוקר למפקד הלוחמים: אם אזרח אומר לך אני אדקור אותך, למה אתה לא בורח ממנו ?

התנהלות מדהימה ושערורייתית של חוקרי מצ"ח  נחשפת היום. מסתבר כי בעת חקירתו של המ"כ על ידי מצ"ח, ולאחר שמסר גרסה מפורטת שהגן על עצמו ועל חיי חייליו וחש סכנת חיים ממשית, נשאל: 
אם אזרח אומר לך בוא אני אדקור אותך, למה אתה הולך לקראתו ? למה אתה לא בורח ממנו ?
המ"כ ההמום השיב כי: 
"קודם כל חילי היו קרובים אלי, דבר שני אני היתי בחוץ  אם היה דופק ריצה הוא עדין יכול היה להספיק לדקור אותי. זה מה שמצופה ממני כלוחם בצה"ל".
משפטו של המ"כ יתנהל  יחד עם משפטם של החיילים הנוספים בבית הדין ביפו. הפרקליטות מציעה לחיילים הסדרי טיעון, אך חלק מהחיילים טוענים שמעצרם וכניסתם לכלא לפי ההסדר הוא צעד של הפקרת חיילים וההסדר שמציעים להם קשה ומחמיר. 
עו"ד איתמר בן גביר שמייצג מספר חיילים אומר היום כי מדובר ביום שחור למדינת ישראל. במקום לתת גיבוי לחיילים פוגעים בהם ושוב מרתיעים חיילים מלפעול נגד מחבלים. 
עו"ד חי הבר מטעם עמותת חוננו המייצג אף הוא מספר חיילים אמר בכניסה לדיון כי:
"לא ברור לי עדיין מדוע לא חקרו את תלונת החיילים לגבי התנהגות אלימה תוך איומים, של אותם בדואים".

האהדה הציבורית לנצח יהודה - טבעית ונכונה

רוגל אלפר פרסם מאמר בהארץ, 'לוחמים תמיד צודקים', התוקף את האהדה ללוחמי נצח יהודה שנעצרו בגלל תלונתם של בדואים מתחנת דלק.

ניסן לברון, ממטה המאבק למען הלוחמים העצורים, מסר בתגובה:

"אין טעם להתווכח עם מר אלפר, שהתבטאויותיו השליליות על יהדות, ציונות וחיילי צה"ל ידועות. רק כמה נקודות:

האהדה כלפי לוחמי צה"ל אינה "גאווה רברבנית מהולה בדמעות התרגשות נרקיסיסטיות", כדברי אלפר. נראה שאלפר שכח שישראל נמצאת במלחמת קיום תמידית, מול אויבים מהחוץ ובפנים. אוייבים אכזריים שמוכנים לרצוח ילדות במיטותיהן. לכן אצל רוב הישראלים האהדה ללוחמי צה"ל היא תגובה טבעית ומובנת בהחלט. הם, ולא מר אלפר ואני, מסכנים את עצמם, כדי להגן עלינו. הלוחמים הספציפיים שיושבים כעת במעצר, יוצאים לילות שלמים, בתנאים קשים, לתוככי כפרים ערביים עויינים כדי ללכוד מחבלים. הם אלה שעצרו את רוצחיה של הנערה רינה שנרב הי"ד במעיין ליד דולב. על פעילותם זכו בתשע"ט לתעודת הצטיינות והערכה ממפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון. זה לא נרקיסיזם, זה אלטרואיזם.

תעודת ההצטיינות לגדוד אליו שייכים הלוחמים

אלפר לא ראה את המכתב הנרגש שכתבו אנשי מוקד הביטחון בבית-אל ללוחמים  שיושבים כעת במעצר, ולחבריהם, ששמרו על בתי היישוב. הנה קטע ממנו:

ניסן לברון

"רצינו להגיד תודה רבה על מסירות הנפש בימים ובלילות. על הלב הגדול הזה שתמיד רוצה לעזור ולתת, שמוכן להקריב את חייו בשביל אחר... תודה שתמיד הכל בסבר פנים יפות ובנעימות. כיף לפגוש אנשים טובים באמצע הדרך. למדנו הרבה על נתינה לאחר... עושה טוב על הלב לראות אנשים כמוכם. 'לא צריך לחפש מלאכים בשמיים - הם מסתובבים בינינו על פני האדמה'. (רמי קלינשטיין)".

אמנם, לוחמים יכולים לטעות, כמו כולם: כמו ראש ממשלה, שרים ואפילו נשיא מדינה, שכיהנו אצלנו, עברו על החוק ונענשו. אנו לא נגד בירור אובייקטיבי והוגן של התקרית. מהכרותינו את הבנים ואת החינוך שקיבלו, הן בביתם והן בצה"ל, אנו בטוחים שפעלו כשורה.

אלפר שם את עצמו כשופט, ומגנה את הלוחמים על סמך קטעי סרטונים בני כמה שניות שראה. מסקנתו: "הם נראו כמו כנופיית פשע חמושה". קטעים קצרים אלה לא מראים מה היה לפני ואחרי, ומדוע נאלצו הלוחמים, שבסך הכל יצאו לרגע לקנות חטיפים במזנון התחנה, להתגונן מפני בני המיעוטים, באזור מוכה פשיעה. לפעולתם על פי הוראות נוהל מעצר חשוד וזיהוי סכנה, הוא קורא "קדימון למלחמת אזרחים עתידית".

אבל אנו ההורים ישבנו שעות רבות מספור בבית הדין הצבאי והקשבנו לדיונים. התרשמנו שחיילנו לא זוכים כלל ליחס הוגן מצד התביעה הצבאית. מעצר ממושך שמוארך שוב ושוב לבקשת התביעה, הולכה באזיקים כאילו היו פושעים מסוכנים, ועוד – וכל זה ללוחמים שצה"ל אימן ארוכות, וקבע שהם אחראים מספיק להיות מופקדים בשמירה על חיי אזרחי המדינה.  

אגב, את המילים הללו אני כותב מעיר מגורי ביתר עילית, עיר של הציבור החרדי שכידוע אינו ממהר לבטא בפומבי את אהדתו הפנימית ללוחמי צה"ל. אבל יש דברים שהם ביסודות החיים המשותפים שלנו כאן, שעליהם יש הסכמה נרחבת, גם אם לא תמיד מבטאים אותה.

הכותב הוא אביו של אחד מלוחמי נצח יהודה העצורים בעקבות העימות עם בדואים בדרום, ועורך ראשי בארגון הידברות. לקריאה בערוץ 7